הידיעה שאני מתחילה דיאטה גורמת לי לשחרר ולאכול בלי שליטה.
זה היה המשפט הראשון שאמרה לי מטופלת חדשה כשהתיישבה אצלי.
ידעתי שאני באה אלייך היום אז השתוללתי.
שאלתי אותה מה זאת אומרת השתוללתי והיא ענתה: אכלתי כאילו אין מחר. ידעתי שאם אני לא אוכל עכשיו את כל מה שאני אוהבת (רמז למתוקים) ממחר כשאני אצלך זהו, נגמר.
ואני מבינה אותה.
תודעת הדיאטה היא בדיוק כזו.
איסורים והימנעויות.
תודעת צמצום, תודעת אסור לי.
שאלתי אותה איזה דיאטות היא עשתה בעבר. היא עשתה כמעט כל שיטה אפשרית
ותמיד ירדה. אפילו ירדה מאד יפה.
אז מה קרה שאלתי אותה? למה הפסקת?
לא יודעת היא אמרה. לאט לאט ובלי לשים לב הרשיתי לעצמי יותר מזה ויותר מזה ובלי לשים לב הקילוגרמים עלו. בדיאטה כבר לא הייתי ואז אמרתי, יאללה אז אם זה לא עובד אז מה זה משנה כבר.
וזו גבירותיי ורבותי, בדיוק הבעיה עם דיאטות, או לפחות אחת הבעיות.
מה קורה חצי שנה אחרי, שנה אחרי, חמש שנים אחרי.
כל המחקרים והסטטיסטיקות מוכיחים ש 95% ממי שעושה דיאטה כלשהי מעלה חזרה את משקלו בטווח של שנה עד חמש שנים ואף מעלה מעל המשקל ההתחלתי.
אז מה עושים מתייאשים?
מה פתאום!
הצעתי לה דרך אחרת. שאלתי אותה אם הייתה רוצה ללכת בדרך אחרת ואולי לגלות שהנה אפשר לרדת במשקל ולהרגיש טוב גם בלי דיאטה.
היא הייתה חשדנית אבל הסכימה. כי באמת שהיא כבר ניסתה הכל.
אני כבר יודעת שזה עובד.
יש לי מספיק סיפורי הצלחה ולכן לא היה לי ספק שאם היא מתמסרת לגישה היא מצליחה.
גם אתן ואתם יכולים לעשות סוף סוף שינוי שמחזיק מעמד
#גישת ה None Diet