הגישה הטיפולית תהיה זיהוי מצבים רגשות שליליים, הכרה וקבלת הרגש ללא שיפוטיות ובחירת פעולה מיטיבה חלופית כשהרגש הזה עולה וצף.
נטפח מודעות לבריאות והזנת הגוף שמשמעו מתן תשומת לב לצורך לתת לעצמינו זמן לאכול ולא רק להקדיש זמן לעבודה, לילדים, להכין אוכל לילדים או לכל דבר אחר ששואב ומסיח את הדעת.
דגש מיוחד אצל נשים הוא טיפוח היכולת לדאוג לעצמך תוך כדי הדאגה לכל האחרים, כפי שאת חושת שמצפים ממך או את סיגלת לעצמך. תפיסה ששמה אותך עד כה בסדר עדיפויות אחרון.
לא נורא, אני כבר אוכל אח"כ, קודם שכולם יהיו מרוצים.
כאשר אנו בנוכחות עם רגשות, לא חוששים מהם, אנו יודעים לשהות ברגש שלילי בלי לחפש לו מהר מזור ואיך לטשטש אותו
ואולי למצוא פתרון מיטיב (כמו לשמוע מוזיקה, לצאת להליכה, להצטרף לקבוצת אימונים), הבחירה באכילה שנותנת מענה רגעי ואח"כ מייסרת אותנו, לא תקרה.
אשה שלומדת לאכול כמו שצריך במהלך היום תוך שהיא דואגת לילדיה, לבית ולבעלה, לא תצטרך לפצות את עצמה בלילה וכך הלאה.
אכילה לילית היא סוג של אכילה רגשית ואין מה להיבהל ממנה. בתהליך ועבודה משותפת ניתן לשנות את היחס לעצמינו, לרגשות ולאכילה