הבעיה שלי היא אכילה בערב.
כל הערב אני מוצאת את עצמי קמה לחפש משהו לאכול וזה לא נגמר. כך אמרה לי אחת המטופלות.
אכן זו אחת הבעיות של רבות ורבים. אז למה זה קורה.
יש כמה סיבות כאשר שתיים עיקרית הן:
הראשונה, רגשית
השקט שבערב מציף מחשבות שמביאות לרגשות לא נעימים.
במהלך היום כשאנו עסוקים אנו בהסחת דעת. אם זו העבודה ואם אלו הילדים וכל פעילות שמעסיקה אותנו ב Doing
אבל בלילה משתרר שקט ואנחנו פוגשים את עצמינו
אצל אחת המטופלות שלי זה נבע מכעס, אצל אחרת בדידות. יש הפוגשים געגוע או אפילו שעמום.
הסיבה הנפוצה השנייה היא השקעת כל תשומת הלב לעבודה, הקריירה או כל תפקיד אחר ששמנו את יהבנו עליו תוך דחיית תחושת הרעב.
במקרים רבים לא עושים הפסקת אוכל ראויה, אולי מקדישים מספר דק' לנשנוש עם קפה כדי להחזיק מעמד עד הערב. מוכר?
מה שקורה הוא זה שעם הזמן מנגנון הרעב נשחק. הוא מורדם בשעות היום
אבל כשמגיעים הביתה ברעב ושוב, אין יותר הסחת דעת שדוחה את הרעב, מתעורר רעב אליו הרבה פעמים כבר מתלווה גם הצורך בפיצוי. כך אחרי ארוחת הערב שהגיוני לאכול, מתחיל נשנוש בלתי נגמר ובלתי נשלט
אז מה עושים ואיך מפסיקים עם זה
הגישה הטיפולית תהיה זיהוי מצבים רגשות שליליים, הכרה וקבלת הרגש ללא שיפוטיות ובחירת פעולה מיטיבה חלופית כשהרגש הזה עולה וצף.
נטפח מודעות לבריאות והזנת הגוף שמשמעו מתן תשומת לב לצורך לתת לעצמינו זמן לאכול ולא רק להקדיש זמן לעבודה, לילדים, להכין אוכל לילדים או לכל דבר אחר ששואב ומסיח את הדעת.
דגש מיוחד אצל נשים הוא טיפוח היכולת לדאוג לעצמך תוך כדי הדאגה לכל האחרים, כפי שאת חושת שמצפים ממך או את סיגלת לעצמך. תפיסה ששמה אותך עד כה בסדר עדיפויות אחרון.
לא נורא, אני כבר אוכל אח"כ, קודם שכולם יהיו מרוצים.
כאשר אנו בנוכחות עם רגשות, לא חוששים מהם, אנו יודעים לשהות ברגש שלילי בלי לחפש לו מהר מזור ואיך לטשטש אותו
ואולי למצוא פתרון מיטיב (כמו לשמוע מוזיקה, לצאת להליכה, להצטרף לקבוצת אימונים), הבחירה באכילה שנותנת מענה רגעי ואח"כ מייסרת אותנו, לא תקרה.
אשה שלומדת לאכול כמו שצריך במהלך היום תוך שהיא דואגת לילדיה, לבית ולבעלה, לא תצטרך לפצות את עצמה בלילה וכך הלאה.
אכילה לילית היא סוג של אכילה רגשית ואין מה להיבהל ממנה. בתהליך ועבודה משותפת ניתן לשנות את היחס לעצמינו, לרגשות ולאכילה